מגוון פלפלים פינוקיו
זהו זן הבשלה מוקדם של פלפל שמבשיל תוך 88 עד 100 יום. זן בורטינו גידל ב- V.I. אדלשטיין. זן זה יועד בשנת 1995 באזורי כדור הארץ השחורים במרכז, בצפון מערב ובמרכז. בעיקרון, הוא היה מיועד לתרבות מורחבת של מחזור החורף-אביב.
מגוון זה של פלפל אנגלי הוא יומרני מאוד ומתאים לעיבוד, הן בשטח פתוח והן במקלטים זמניים לסרטים. פינוקיו נחשב לצמח קבוע למחצה. הוא צמח גבוה למדי בגובה של 70 עד 100 סנטימטרים. מגוון זה מסתעף בצורה גרועה, נותן רק 2 או 3 זריקות, אך נראה שרוע למדי.
הליהוקים של בורטינו הם קטנים, בצבע ירוק כהה. אין צורך בעיצוב לצמח. פירותיו של מגוון זה של פלפל אנגלי הם גדולים מאוד, במשקלם בין 100 ל -120 גרם, ואורכם כ -17 ס"מ ורוחבו 8 ס"מ. צורת הפרי מאורכת וחרוטית, הם אדומים עם גוון כסוף, מבשילים במצב צניחה על הירי, דופן הפרי עובי עד 5 מילימטרים.
החקלאים מעריכים מאוד את מגוון הפלפלים המתוקים בורטינו, שכן יש לו תכונות יקרות ערך כמו:
- טעם טוב;
- תשואה טובה;
- פירות גדולים ועסיסיים.
פלפל בורטינו הערכתי לגמרי את העונה השנייה. בראשון, לאחר שקראו שהשיחים שלו חזקים וראו שהגבעולים כמעט עובי אצבעות, הם החליטו שהם יעשו בלי בירית. אבל באוגוסט, אחרי גשם עם רוח חזקה, חצי מהשיחים נפלו בבוץ יחד עם הפירות, שכבר החלו להפוך לאדומים. בשנה שלאחר מכן הם לא היו עצלנים מכדי להעמיד את התומכים. מבין כל הפלפלים שהיו סגורים לחורף, זה הכבוש הכי טעים בסלטים. וזה טרי כל כך מתוק וריחני, שבכל השקיה כרסמתי כמה ויטמינים חיים ועסיסיים לזרעים. הם גם לקחו מלית, לא נבוכים מהצבע הירוק כהה-כהה של גרגרי הפלפל הבשלים.
קניתי את הזרעים האלה ברכישה משותפת. לא ידעתי באילו בחר, ולכן בחרתי מהתמונה, וכדי שהם יבשילו במהירות. בחרתי בפינוקיו.
השתילים התבררו כחזקים מאוד (הופתעתי), הפרח הראשון הופיע עוד לפני שנחת בחממה (יש לנו דירה בצד הדרומי וחם מאוד בחדר בו הם עומדים).
הפלפלים עצמם טעימים מאוד, אכלתי אותם ישר מהגן או בסלט. השנה שתלתי אותו שוב, אני מקווה לקציר טוב.